דברי אברהם

אומרים עליי שאני המאמין הראשון. זה די נכון! והראיה: אני שואל שאלות.

אני מאמין שאלוהים הוא אלוהי אמת וצדק, ולפיכך אסור להחניף לו. אם משהו בעולם שלו לא מסתדר לי עם הצדק אני מפנה אליו שאלה. הוא מספיק חזק בכדי לעמוד בשאלות שלי.

היום הוא הבטיח לי בַּמַּחֲזֶה לֵאמֹר: אַל תִּירָא אַבְרָם אָנֹכִי מָגֵן לָךְ. שְׂכָרְךָ הַרְבֵּה מְאֹד! וישר אמרתי לו שאין לי עניין בשכר. יש לי עניין בהמשכיות, בילדים. ומה אתם חושבים? הוא היה מרוצה ממני. הוא הוציא אותי הַחוּצָה, מחוץ לאצטגנינות שלי, וַיֹּאמֶר הַבֶּט נָא הַשָּׁמַיְמָה וּסְפֹר הַכּוֹכָבִים אִם תּוּכַל לִסְפֹּר אֹתָם? אין סיכוי שאצליח. ואז הוא הבטיח לי: כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ. עברתי את מבחן האמונה. גם שאלתי וגם קיבלתי הבטחה.

ושוב הבטיח לי שאת הארץ ייתן לי ולבניי. ושוב שאלתיו: בַּמָּה אֵדַע כִּי אִירָשֶׁנָּה.

ידעו כל הממשיכים בדרכי: להיות מאמין פירושו להשאיר מקום לשאלה. ואת השאלה יש להפנות רק לריבונו של עולם.