על השגחה פרטית שחור ולבן

"אָדָם כִּי יִהְיֶה בְעוֹר בְּשָׂרוֹ, הֲדָא הוּא דִכְתִיב (איוב לח, כה): "מִי פִלַּג לַשֶּׁטֶף תְּעָלָה", אָמַר רַבִּי בֶּרֶכְיָה אִית אַתְרִין דְּצָוְחִין לְשַׂעֲרָא שִׁיטְפָא, (יש מקומות שקוראים לשיער שטף). מַעֲשֶׂה בְּאָדָם אֶחָד שֶׁהָיָה יוֹשֵׁב וְדוֹרֵשׁ וְאָמַר אֵין לְךָ כָּל נִימָא וְנִימָא שֶׁלֹּא בָּרָא לָהּ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא גּוּמָא בִּפְנֵי עַצְמָהּ כְּדֵי שֶׁלֹּא תְּהֵא אַחַת מֵהֶן נֶהֱנֵית מֵחֲבֶרְתָּהּ, אָמְרָה לוֹ אִשְׁתּוֹ: וְעַכְשָׁיו אַתָּה מְבַקֵּשׁ לָצֵאת לָתוּר פַּרְנָסָתְךָ, תִּיב וּבָרְיָךְ קָאֵים לָךְ (שב ובוראך יעמוד לך). שָׁמַע לָהּ וִיתִיב לֵיהּ וְקָם לֵיהּ בָּרְיֵהּ" (שמע לה וישב לו ועמד לו בוראו). הרבה דרשות אדם יודע לומר. הרבה פתגמים מונחים על קצה הלשון. הרבה סיסמאות מופרחות באוויר. והרבה מהם נמוגים בשעת מבחן ומעשה. אדם זה ידע לדרוש יפה, בטוב טעם ובמליצה, שלכל שערה ושערה יצר הקב"ה פלג בפני עצמה. אך בתחום המעשה ביקש לצאת לחוצה לארץ לרדוף אחר פרנסתו. הוא לא חשב שה' יצר גם בשבילו פלג בפני עצמו להתפרנס ממנו. למזלו הוא זכה באישה טובה שדרבנה אותו להקשיב ולהפנים את דרשתו.

וממשיך המדרש לדרוש את חציו השני של הפסוק: "וְדֶרֶךְ לַחֲזִיז קֹלוֹת", אָמַר רַבִּי אָבִין מָשָׁל לְגִנַּת יָרָק שֶׁהַמַּעְיָן לְתוֹכָהּ, כָּל זְמַן שֶׁהַמַּעְיָן לְתוֹכָהּ יַרְקָהּ מַשְׁחִיר (הירוק שלה כהה ובריא), פָּסַק הַמַּעְיָן הִלְבִּין יַרְקָהּ (מתייבש ומצהיב). כָּךְ זָכָה אָדָם (ויקרא יג, לז): וְשֵׂעָר שָׁחֹר צָמַח בּוֹ נִרְפָּא הַנֶּתֶק טָהוֹר הוּא, וְאִם לָאו, (ויקרא יג, ג): וְשֵׂעָר בַּנֶּגַע הָפַךְ לָבָן, הֲדָא הוּא דִכְתִיב: אָדָם כִּי יִהְיֶה, אוֹ דָם". החזיז הוא ירק רענן, וקולות הוא הגבעול. רבי אבין דורש את צבע השיער שבנגע לטהרו או לטמאו כסמל להשגחת הבורא על המצורע אם לטוב או למוטב. כמו שצמיחת גינת הירק תלויה בהספקת מי הגשמים. אם יש זרימה יש ירוק אם לא צהוב. כך אם יש זרימה מאת ה' לאדם – שער שחור צמח בו והוא נטהר. אך אם אין זרימה וחיבור, השיער שבנגע מלבין והאדם נטמא.