פרק ד': טובים השניים מן האחד

בפרק ד' רואה קהלת דבר נוסף שהוא בעיניו הבל, והוא - הבדידות: "יֵשׁ אֶחָד וְאֵין שֵׁנִי גַּם בֵּן וָאָח אֵין לוֹ וְאֵין קֵץ לְכָל עֲמָלוֹ, גַּם עֵינוֹ לֹא תִשְׂבַּע עֹשֶׁר, וּלְמִי אֲנִי עָמֵל וּמְחַסֵּר אֶת נַפְשִׁי מִטּוֹבָה? - גַּם זֶה הֶבֶל וְעִנְיַן רָע הוּא" (קהלת ד', ח). בנוהג שבעולם, אדם צובר נכסים כדי להראות ולהרגיש טוב יותר מחבירו, הוא רוצה להצליח יותר ממנו בתחרות הסמויה והאינסופית של רדיפת הממון והכבוד. כמה פסוקים קודם לכן הזכיר קהלת את "קִנְאַת אִישׁ מֵרֵעֵהוּ" (שם, ד) – הקנאה הגורמת לאדם לאסוף ולכנוס, ושעל ידה האדם אינו חותר להיות מאושר באופן עצמותי אלא להיות מאושר מאחרים. והנה, לפנינו מתואר אדם בודד שלמרות שאין לו כל מקור להשוואה – בכל זאת הוא מחסר את נפשו מהטובה, מן השקט והשלווה והוא ממשיך לרדוף אחר הנכסים ללא סיבה ותכלית. שאלת ההיגיון מתפרצת מתוכו: למי אני מחסר את נפשי?! בדידות כזו – אומר קהלת – גם היא הבל וענין רע, מפני שהיא לא למדה את הלקח המתבקש לגבי רדיפת הממון.

מכאן, עובר קהלת לשיר הלל להפכה של הבדידות, הלא היא הרעות: "טוֹבִים הַשְּׁנַיִם מִן הָאֶחָד - אֲשֶׁר יֵשׁ לָהֶם שָׂכָר טוֹב בַּעֲמָלָם" (שם, ט). הרעות תלמד את הרעים להפיק תועלת מעמלם: "כִּי אִם יִפֹּלוּ - הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ, וְאִילוֹ הָאֶחָד שֶׁיִּפּוֹל וְאֵין שֵׁנִי לַהֲקִימוֹ. גַּם אִם יִשְׁכְּבוּ שְׁנַיִם - וְחַם לָהֶם, וּלְאֶחָד אֵיךְ יֵחָם? וְאִם יִתְקְפוֹ הָאֶחָד - הַשְּׁנַיִם יַעַמְדוּ נֶגְדּוֹ, וְהַחוּט הַמְשֻׁלָּשׁ - לֹא בִמְהֵרָה יִנָּתֵק" (שם, י-יב). אלבר קאמי כתב: "אל תלך לפניי, כי אולי לא אצעד אחריך. אל תלך מאחוריי, כי אולי לא אדע להוביל. לך פשוט לצידי והיה ידידי". במילים אחרות: אל תהיה מורי ואל תהיה תלמידי, תהיה החבר שלי. וכבר אמרו לנו חכמים במשנה (אבות ו', א): "יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר: עֲשֵׂה לְךָ רַב, וּקְנֵה לְךָ חָבֵר, וֶהֱוֵי דָן אֶת כָל הָאָדָם לְכַף זְכוּת". נדייק: "עשה לך רב" במנותק מ: "וקנה לך חבר". החבר אינו רב והרב אינו החבר. החבר שאתה צריך לקנות הוא כקנה – העומד בשורה ישרה ומעמיד כמה חוליות שונות בשווה כך אתה ורעך יחד שווה בשווה, ואילו הרב מעליך ומורה לך את הדרך הישר. ושאר בני אדם שהם כביכול מתחתיך – על אף שאינם מתאימים אולי להיות חבריך, בכל זאת עליך לנהוג בהם בכבוד ולדון אותם לכף זכות. זו חכמה גדולה להיות ידיד, להיות במצב של "יד" ועוד "יד" – יד שלך הפוגשת ביד של חבר ויחד הן משתפות פעולה בלחיצת יד של רעים אוהבים.