פרק ט': בכל עת יהיו בגדיך לבנים

בפרק ט', ישנם ארבעה פסוקים שבהם קהלת קורא לנו למצות את הנאות החיים בעולם הזה עד תומם: "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ, כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ. בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר. רְאֵה חַיִּים עִם אִשָּׁה אֲשֶׁר אָהַבְתָּ כָּל יְמֵי חַיֵּי הֶבְלֶךָ אֲשֶׁר נָתַן לְךָ תַּחַת הַשֶּׁמֶשׁ כֹּל יְמֵי הֶבְלֶךָ, כִּי הוּא חֶלְקְךָ בַּחַיִּים וּבַעֲמָלְךָ אֲשֶׁר אַתָּה עָמֵל תַּחַת הַשָּׁמֶשׁ. כֹּל אֲשֶׁר תִּמְצָא יָדְךָ לַעֲשׂוֹת בְּכֹחֲךָ עֲשֵׂה, כִּי אֵין מַעֲשֶׂה וְחֶשְׁבּוֹן וְדַעַת וְחָכְמָה בִּשְׁאוֹל אֲשֶׁר אַתָּה הֹלֵךְ שָׁמָּה" (קהלת ט', ז-י).

חכמים ודרשנים מזמן התלמוד ועד ימינו הוסיפו פרשנויות מוסריות שונות לפסוקים הללו. יש שדרשו את הפסוקים לכיוון ה"דתי": לחם – זו לחמהּ של תורה, שמן – אלו מצוות ומעשים טובות. רבי משה אלשיך דרש אותם יותר בפן המוסרי-אנושי. כך למשל, את המילים "לֵךְ אֱכֹל בְּשִׂמְחָה לַחְמֶךָ" (שם, ז) דרש כקריאה לאדם שיסתפק בלחם לבד ולא יבקש מותרות ותענוגי העולם הזה, שידאג שהלחם יגיע אליו מיגיע כפיו ולא מעושק וניצול, ושיאכלנו בשמחה - בהסתפקות בחלקו. וכן דרש את המילים: "וּשֲׁתֵה בְלֶב טוֹב יֵינֶךָ" (שם) שכמו הלחם, גם היין צריך שיהיה מגיע כפיו של האדם ("יינך"). כמו כן, לאדם הלא יש שני "לבבות" – יצר טוב ויצר רע, וכאשר הוא שותה יין עליו להישמר מיצר הרע שעלול למשוך אותו אל הנאות הגוף באמצעות השכרות, ולשתות את היין בליבו הטוב. ואימתי מותר לאדם להנות מן הלחם ומן היין? רק כאשר "כִּי כְבָר רָצָה הָאֱלֹהִים אֶת מַעֲשֶׂיךָ" (שם) – אחר שהלך בדרכי ה' והשלים את חוקו לפניו.

על הפסוק "בְּכָל עֵת יִהְיוּ בְגָדֶיךָ לְבָנִים וְשֶׁמֶן עַל רֹאשְׁךָ אַל יֶחְסָר" (שם, ח) אומרים הדרשנים שהאדם מהלך בעולם הזה כאדם הלבוש בגדי לבן נקיים ועל ראשו מונחת צלוחית שמן מלאה עד גדותיה ועליו להשמר שהשמן חלילה לא יחסר ויטפטף על בגדיו. לכך, עליו לילך בזהירות ובשיווי משקל על מנת לצלוח את העולם הזה בשלום. חכמים בתלמוד (שבת קנג.) דרשו את הפסוק הזה על דברי התנא רבי אליעזר בפרקי אבות: "רבי אליעזר אומר: ושוב יום אחד לפני מיתתך. שאלו תלמידיו את רבי אליעזר: וכי אדם יודע איזהו יום ימות? אמר להן: וכל שכן ישוב היום - שמא ימות למחר, ונמצא כל ימיו בתשובה! ואף שלמה אמר בחכמתו (קהלת ט', ח) בכל עת יהיו בגדיך לבנים ושמן על ראשך אל יחסר". תודעה זו שנדרשת מאיתנו על ידי רבי אליעזר היא תודעה שעלולה להעיק על האדם. יש דרשנים אשכנזים שאמרו שלא רק בראש השנה וביום הכיפורים על האדם ללבוש את בגד הקיטל (בגד לבן המזכיר את התכריכים שאתם קוברים את האדם), אלא "בכל עת יהיו בגדיך לבנים" - ויזכירו לך את יום המיתה. כנראה שיש גם בני אדם שצריכים את ההסברה המוסרית הזו, על אף חריפותה.

רבי נחמן מברסלב דרש את הפסוק הזה בצורה ייחודית. תלמידו של רבי נחמן מספר (שיחות הר"ן, רפ"ח): "שָׁמַעְתִּי שֶׁפַּעַם אַחַת אָמַר לְאִישׁ אֶחָד בְּזוֹ הַלָּשׁוֹן (אָבוֹת ב, שַׁבָּת קנג.): 'שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ', וְדָחַק וּמָשַׁךְ תֵּבַת "יוֹם אֶחָד". וְכַוָּנָתוֹ הָיָה לְעִנְיַן מַה שֶּׁמַּפִּיל אֶת הָאָדָם מַה שֶּׁקָּדַם לוֹ וּמַה שֶּׁלְּאַחֲרָיו. דְּהַיְנוּ, מַה שֶּׁרוֹאֶה שֶׁלִּפְעָמִים מִתְעוֹרֵר קְצָת לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ, אֲבָל קֹדֶם וְאַחַר כָּךְ הָיָה מַה שֶּׁהָיָה, כְּפִי מַה שֶּׁעוֹבֵר עַל כָּל אֶחָד לְפִי בְּחִינָתוֹ. וּמֵחֲמַת זֶה נוֹפְלִים רַבִּים מֵעֲבוֹדָתָם כַּיָּדוּעַ. וְעַל זֶה אָמַר רַבֵּנוּ ז"ל, לְהָאִישׁ הַנַּ"ל וְגָעַר עָלָיו וְאָמַר: שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ. כְּלוֹמַר שֶׁאֲפִלּוּ אִם לֹא תִּזְכֶּה כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ קֹדֶם שֶׁתָּמוּת כִּי אִם לָשׁוּב לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ יוֹם אֶחָד בִּלְבַד - גַּם זֶה טוֹב מְאֹד וְיָקָר מִכָּל הוֹן, כִּי מַה יִּתְרוֹן לְאָדָם מִכָּל עֲמָלוֹ וְלֹא יִשָּׁאֵר לוֹ מִכָּל יְגִיעָתוֹ כָּל יְמֵי חַיָּיו כִּי אִם זֶה הַיּוֹם שֶׁשָּׁב לַה'. וְזֶהוּ "שׁוּב יוֹם אֶחָד לִפְנֵי מִיתָתְךָ" כַּנַּ"ל וְהָבֵן". כלומר, רבי נחמן אומר שלא מדובר דווקא בתשובה שנעשית יום אחד לפני מותו של האדם, אלא אפילו אם מדובר בתשובה של יום אחד מסך כל ימי חייו של האדם – הרי יום יקר ואהוב לפני המקום ברוך הוא. "שוב יום אחד" – שיהיה היום הזה היום שלך, היום האחד, היום המיוחד.