פרק ט"ו: וימים רבים לישראל ללא אלוהי אמת וללא כהן מורה וללא תורה

רוח ה' היתה על עזריהו בן עודד והוא מבקש להעביר מסר לבני יהודה ובנימין: "ה' עִמָּכֶם בִּהְיוֹתְכֶם עִמּוֹ. וְאִם תִּדְרְשֻׁהוּ יִמָּצֵא לָכֶם, וְאִם תַּעַזְבֻהוּ יַעֲזֹב אֶתְכֶם" (דברי הימים ב ט"ו, ב). בדבריו אלה, עזריהו מאמץ ומאשר את הדברים שכבר אמר אסא ליהודה ובנימין. לאחר מכן, מנבא עזריהו: "וְיָמִים רַבִּים לְיִשְׂרָאֵל לְלֹא אֱלֹהֵי אֱמֶת וּלְלֹא כֹּהֵן מוֹרֶה וּלְלֹא תוֹרָה, וַיָּשָׁב בַּצַּר לוֹ עַל ה' אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל וַיְבַקְשֻׁהוּ וַיִּמָּצֵא לָהֶם" (שם, ג-ד). כאן, הבן המבין שואל: האם הנביא מתאר בפסוקים אלו את שארע בעבר, או שמא הוא מתנבא על העתיד? למעשה, שתי האפשרויות הן דברי אלוהי חיים. רש"י לדוגמא מפרש את הדברים על העבר ואומר שהיו ימים רבים לישראל ללא אלוהי אמת, עד שבא אסא ולימדם לדרוש את ה' מכל הלב. לעומת רש"י, חכמים בתלמוד וכן פרשנים רבים אחרים דרשו את הפסוק על העתיד. למשל, בעל מצודת דוד אומר שמדובר על ימי אחז, מנשה והדומים להם, ימים שבהם הכהן לא יהיה ראוי להורות (או שלא ישאלוהו) ולא תהיה התורה נחפצת על ידי העם. וכן במדרש (ויקרא רבה) נאמר: "וימים רבים וגו' - מי נתנבא זה? עזריהו בן עודד הנביא. אמר: עתידין ימים לבוא על ישראל ללא אלוהי אמת - אין מידת הדין נעשית, ללא כהן מורה - שהכהונה גדולה עתידה ליבטל, ללא תורה - שעתידין סנהדרין ליבטל. כיוון ששמעו אותו הדור - רפו ידיהם. יצאה בת קול ואמרה: ואתם חיזקו ואל ירפו ידכם". הבת קול האמורה כאן יוצאת מפיו של עזריהו בן עודד בסיום דברי נבואתו: "וְאַתֶּם חִזְקוּ וְאַל יִרְפּוּ יְדֵיכֶם כִּי יֵשׁ שָׂכָר לִפְעֻלַּתְכֶם" (דברי הימים ב ט"ו, ז). מי ששומע נבואה כזו מוכרח להיות אדם חזק. הדברים הללו מזכירים לי את האדמו"ר מצאנז שיצא מרוסק מהשואה לאחר שאיבד אישה ואחד עשר ילדים, ומתוך ההפיכה שמע בת קול שאמרה לו: "ואתם חזקו ואל ירפו ידכם". הוא קם מתוך האפר והקים שוב משפחה, הקים קהילה גדולה ובית חולים בנתניה.

הגאון מוילנא בפירושו לפסוק זה מתאר את ארבע הגלויות שעברו על ישראל: "ללא אלוהי אמת - זו גלות בבל, שעליה דרשו: "כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו א-לוה", וללא כהן מורה - זה מדי [פרס]". הגאון לא הסביר מדוע ראה במילים "ללא כהן מורה" את גלות מדי דווקא, אך אם נזכר בדברי חז"ל על ראשיתה של מגילת אסתר נוכל למצוא בנקל סמך לדבריו. הלא המלך אחשורוש עשה משתה גדול לכל שריו ועבדיו ובו השתמש בכלי המקדש ולבש בגדי כהן גדול - וכל זאת כדי לבזות את הכבוד הלאומי של ישראל. ממשיך הגאון ואומר: "וללא תורה - זו גלות מוקדון [יוון] שכתבו על קרן השור: "כפרו בתורת משה רבכם". וישב בצר לו - זה גלות האחרון". מהגלות האחרונה שהסתיימה בימינו שבנו פצועים וחבולים, היא הסתיימה בשבר גדול של השואה האיומה - "וישב בצר לו". אם כן, אם נצמד לפירושו של הגאון מוילנא לפסוקים אלו, עבורנו הפסוקים הללו כולם מדברים על שהיה ולא תקום פעמיים צרה.