פרק י': וחלומות השוא ידברו?

בפרק י', הנביא זכריה אומר שמה שגרם לאובדנה של העצמאות המדינית הוא החוסר בריאליה הפוליטית, והתבססות על חלומות שוא. וכך לשון הנביא: "כִּי הַתְּרָפִים דִּבְּרוּ אָוֶן וְהַקּוֹסְמִים חָזוּ שֶׁקֶר וַחֲלֹמוֹת הַשָּׁוא יְדַבֵּרוּ הֶבֶל יְנַחֵמוּן עַל כֵּן נָסְעוּ כְמוֹ צֹאן, יַעֲנוּ כִּי אֵין רֹעֶה" (זכריה י', ב).

הגמרא במסכת ברכות (נה:) דנה בכשלושה דפים עמוסים לעייפה בנושא החלומות. בין היתר, הגמרא מביאה שתי הנהגות של חכמים לגבי חלומותיהם: כאשר היה האמורא שמואל חולם חלום רע - היה אומר: "וחלומות השוא ידברו", וכאשר היה רואה חלום טוב - היה קורא את הפסוק בלשון תמיהה ואומר: וכי החלומות השוא ידברו? והיה מתבסס על הפסוק "בחלום אדבר בו" (במדבר י"ב, ו). לעומתו, האמורא רבא היה מציב את שני הפסוקים הללו זה מול זה, ולא היה לו קשה - שכן היה מבאר שכאשר הנביא מתנבא בחלום - מדובר בחלום על ידי מלאך, וכאשר אדם פשוט חולם - מדובר בחלום על ידי שד.

ואם תתמהו ותשאלו: מה לנו ולשדים? אשיב לכם בעזרת דבריו של רבי יצחק ברבי ידעיה בפירושו לאגדות, בן המאה השלוש עשרה. אומר רבי יצחק, שההבדל בין חלום על ידי מלאך או חלום על ידי שד נובע ממה ליווה את האדם במהלך היום. במילים פשוטות: מחשבות האדם יכולות להיות לו כמלאכים או כשדים. אם כל היום אדם הולך בתובנה טובה ונקיה, החלום שלו אינו חלום שוא אלא חלום אידיאלי ובעל משמעות, המלאכים - המחשבות הטובות מלוות אותו גם בלילה. אך מי שכל היום נתון לשדים, כפי שהסביר הרמב"ם - שהשד הוא המחשבה הלא טובה שיש באדם. וכן המדרש אומר שהשד הוא אדם שלא הגיע לשיא התפתחותו, דהיינו: דעות מקולקלות ומגונות. כאשר אדם ממלא את יומו בתובנות ריקות ופוחזות, גם חלומו יהיה כזה. וכך גם אומרת הגמרא בהמשך דבריה בשם רבי יוחנן: "אין מראין לו לאדם אלא מהרהורי ליבו". מי יתן ונהיה מחולמי חלומות המלאכים.