פרק כ"א: וילך בלא חמדה

יהושפט הצדיק נפטר בפתיחת הפרק. כבר למדנו כי יהושפט היה צדיק אך גם היה נתון להשפעה חברתית שלילית. בנו וממשיך דרכו, יהורם, היה חלש ממנו להשפעה חברתית - ובמיוחד להשפעה שלילית. יהורם התחתן עם בתו של אחאב - הלא היא עתליה (יתכן שהיא גם בתה של איזבל). עתליה באה עם מידותיה הרעות המושרשות בה - והדביקה בהן את יהורם. יהורם מתואר כבן למשפחה בת מספר אחים, בה כל אחד קיבל את חלקו: "עֲזַרְיָה וִיחִיאֵל וּזְכַרְיָהוּ וַעֲזַרְיָהוּ וּמִיכָאֵל וּשְׁפַטְיָהוּ כָּל אֵלֶּה בְּנֵי יְהוֹשָׁפָט מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל, וַיִּתֵּן לָהֶם אֲבִיהֶם מַתָּנוֹת רַבּוֹת לְכֶסֶף וּלְזָהָב וּלְמִגְדָּנוֹת עִם עָרֵי מְצֻרוֹת בִּיהוּדָה, וְאֶת הַמַּמְלָכָה נָתַן לִיהוֹרָם כִּי הוּא הַבְּכוֹר" (דברי הימים ב כ"א, ב-ג). מיד עם מלכו, יהורם הורג את כל אחיו בחרב: "וַיָּקָם יְהוֹרָם עַל מַמְלֶכַת אָבִיו וַיִּתְחַזַּק וַיַּהֲרֹג אֶת כָּל אֶחָיו בֶּחָרֶב וְגַם מִשָּׂרֵי יִשְׂרָאֵל" (שם, ד). לא יבצר לומר שמי שלימדה את יהורם את דרך ההריגה הזו, זו אשתו - שהרי בפרק הבא היא בעצמה תקום ותהרוג את כל נכדיה פרט לאחד שהצילוהו מידה על מנת להחזיק את הממלכה. הנביא אומר זאת במפורש מיד בסמוך: "וַיֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ בֵּית אַחְאָב, כִּי בַּת אַחְאָב הָיְתָה לּוֹ אִשָּׁה וַיַּעַשׂ הָרַע בְּעֵינֵי ה'. וְלֹא אָבָה ה' לְהַשְׁחִית אֶת בֵּית דָּוִיד לְמַעַן הַבְּרִית אֲשֶׁר כָּרַת לְדָוִיד וְכַאֲשֶׁר אָמַר לָתֵת לוֹ נִיר וּלְבָנָיו כָּל הַיָּמִים" (שם, ו). אגב, "ניר" כאן פירושו: מלכות על ישראל, או: המשכיות (כמו הניר של המחרשה), או: אור (כמו בתפילת הימים הנוראים: "ועריכת נר לבן ישי משיחך").

והנה, מגיע אל יהורם מכתב מגורם בלתי צפוי: "וַיָּבֹא אֵלָיו מִכְתָּב מֵאֵלִיָּהוּ הַנָּבִיא לֵאמֹר: כֹּה אָמַר ה' אֱלֹהֵי דָּוִיד אָבִיךָ תַּחַת אֲשֶׁר לֹא הָלַכְתָּ בְּדַרְכֵי יְהוֹשָׁפָט אָבִיךָ וּבְדַרְכֵי אָסָא מֶלֶךְ יְהוּדָה, וַתֵּלֶךְ בְּדֶרֶךְ מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל וַתַּזְנֶה אֶת יְהוּדָה וְאֶת יֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִַם כְּהַזְנוֹת בֵּית אַחְאָב וְגַם אֶת אַחֶיךָ בֵית אָבִיךָ הַטּוֹבִים מִמְּךָ הָרָגְתָּ - הִנֵּה ה' נֹגֵף מַגֵּפָה גְדוֹלָה בְּעַמֶּךָ וּבְבָנֶיךָ וּבְנָשֶׁיךָ וּבְכָל רְכוּשֶׁךָ, וְאַתָּה בָּחֳלָיִים רַבִּים בְּמַחֲלֵה מֵעֶיךָ עַד יֵצְאוּ מֵעֶיךָ מִן הַחֹלִי יָמִים עַל יָמִים" (דברי הימים ב כ"א, יב-טו). אליהו הנביא כבר עלה בסערה השמימה לפי רוב המפרשים, אך הוא התגלה ומסר את דבריו אלה לאחד מהנביאים - והוא שכתבם במכתב אל יהורם. אליהו מופקד על המשימה להשיב לב אבות על בנים ולב בנים על אבותם, וכאן הוא מוכיח את יהורם על כך שנטש את דרך אבותיו, ואומר לו שסופו שיעשו לו בניו מידה כנגד מידה. ואכן, דברי אליהו מתקיימים זמן לא רב לאחר מכן: "וַיְהִי לְיָמִים מִיָּמִים וּכְעֵת צֵאת הַקֵּץ לְיָמִים שְׁנַיִם יָצְאוּ מֵעָיו עִם חָלְיוֹ וַיָּמָת בְּתַחֲלֻאִים רָעִים, וְלֹא עָשׂוּ לוֹ עַמּוֹ שְׂרֵפָה כִּשְׂרֵפַת אֲבֹתָיו. בֶּן שְׁלֹשִׁים וּשְׁתַּיִם הָיָה בְמָלְכוֹ וּשְׁמוֹנֶה שָׁנִים מָלַךְ בִּירוּשָׁלִָם, וַיֵּלֶךְ בְּלֹא חֶמְדָּה וַיִּקְבְּרֻהוּ בְּעִיר דָּוִיד וְלֹא בְּקִבְרוֹת הַמְּלָכִים" (שם, יט-כ). לאחר מותו, לא עשו שריפה לבגדי המלכים שלו - כפי שנהגו לעשות עם שאר מלכים בדרך כבוד (כדי להמחיש שאין מי שראוי ללבוש את בגדי המלך). כמו כן, לא עשו לו שריפה של בשמים טובים על מנת לטשטש את הריח הרע שדבק בו - כפי שעשו לאסא סביו (בפרק ט"ז). שום דבר חמדה - לא מעשים ולא בגדים - לא נותר מיהורם, עד כדי כך שהוא אפילו לא נקבר בקברי בית דוד אלא בעיר דוד בסתם, ללמדנו שהוא אינו ראוי להכלל בין מלכי בית דוד - אלא יותר תחת שושלת אחאב שבבת משפחתם ובמורשת הנהגתם דבק.