פרק כ"א: ונלחמתי אני אתכם ביד נטויה ובזרוע חזקה

ירושלים עומדת במצור של הכשדים. המלך צדקיהו, שבדרך כלל לא שמע בקולו של ירמיהו, שולח אליו את פשחור ואת צפניה ומבקש ממנו שיתפלל על יושבי העיר שאלוהים יושיע אותם. "דרוש נא בעדנו את ה', כי נבוכדראצר מלך בבל נלחם עלינו, אולי יעשה ה' אותנו ככל נפלאותיו ויעלה מעלינו?" (ירמיה כ"א, ב). מעניין שכאן בחרו לקרוא למלך הבבלי: "נבוכדראצר" ולא "נבוכדנצר". האמת היא, שהשם נבוכדראצר דומה יותר לשם הבבלי המקורי שלו - שהוא: נבו כודור אוצר, או: נבו כודורי אוצור. משמעות השם נבוכדראצר בבבלית היא: נבו (שמו של האליל הבבלי) - נצור (שמור) את הבכור. אולי יש כאן רמיזה של צדקיה לירמיה - זכור מיהו הבכור האמיתי של האלוהים האמיתיים, התפלל בעד "בני בכורי ישראל" (שמות ט"ו, כז).

ירמיהו, כל כך אמיץ וגיבור, אינו שועה לבקשתם, כהבטחת ה' לו עוד בפרק א': "ואני הנה נתתיך היום לעיר מבצר ולעמוד ברזל ולחומות נחשת על כל הארץ למלכי יהודה לשריה לכהניה ולעם הארץ, ונלחמו אליך ולא יוכלו לך - כי אתך אני, נאום ה' להצילך" (שם א', יח-יט). אומר ירמיהו לצדקיה - חבל על המאמץ, אתה הולך לקראת חרבן. הוא פונה אל העם ואומר, קומו צאו מן העיר, הכנעו לכשדים והצילו עצמכם. וזו לשונו של הנביא המדבר בשם ה': "הנני מסב את כלי המלחמה אשר בידכם אשר אתם נלחמים בם את מלך בבל ואת הכשדים הצרים עליכם מחוץ לחומה, ואספתי אותם אל תוך העיר הזאת. ונלחמתי אני אתכם (נגדכם) ביד נטויה ובזרוע חזקה ובאף ובחמה ובקצף גדול". "ביד חזקה ובזרוע נטויה" - בדומה לידו החזקה וזרועה הנטויה של הקב"ה ביציאת מצרים, אלא שכאן העוצמה מופנית כלפי ישראל. "באף ובחמה ובקצף גדול" - מזכיר את הנאמר בספר דברים: "ואמרו כל הגויים: על מה עשה ה' ככה לארץ הזאת, מה חרי האף הגדול הזה? ואמרו: על אשר עזבו את ברית אלוהי אבותם אשר כרת עמם בהוציאו אותם מארץ מצרים… ויתשם ה' מעל אדמתם, באף ובחמה ובקצף גדול וישלכם אל ארץ אחרת כיום הזה" (דברים כ"ט, כג-כז). והדברים מתכתבים גם עם הנאמר בפרק הבא - פרק כ"ב: "ועברו גוים רבים על העיר הזאת ואמרו איש אל רעהו על מה עשה ה' ככה לעיר הגדולה הזאת? ואמרו? על אשר עזבו את ברית ה' אלוהיהם וישתחוו לאלוהים אחרים ויעבדום" (ירמיהו כ"ב, ח-ט).

והנה, בסיום הפרק, הנביא לפתע פונה לבית מלך יהודה ואומר להם: "שמעו דבר ה', בית דוד כה אמר ה': דינו לבקר משפט, והצילו גזול מיד עושק, פן תצא כאש חמתי ובערה ואין מכבה מפני רע מעלליכם" (שם, יב). צודקים הם המפרשים האומרים כי פסוק זה אינו כסדר האירועים המתוארים בפרק, בודאי בזמן שהכשדים נלחמים על העיר - ירמיהו אינו מצווה את המלכים לעשות דין ומשפט, שכן אין פניוּת לכך. אבל, יתכן שסדר הדברים כאן בא להזכיר לנו על מה חרבה העיר, שחוסנה היה במשפט, צדקה וחסד, ובהעדרם - הפורענות באה.