פרק מ"ו: לא ישוב דרך השער אשר בא בו

בפרק זה מתאר הנביא את בוא הנשיא והעם אל בית המקדש. ביום יום, הנשיא נכנס ויוצא אל בית המקדש מאותו השער, ואילו במועדים לא כן: "ובבוא עם הארץ לפני ה' במועדים - הבא דרך שער צפון להשתחוות יצא דרך שער נגב, והבא דרך שער נגב - יצא דרך שער צפונה, לא ישוב דרך השער אשר בא בו, כי נכחו יצאו" (יחזקאל מ"ו, ט). בפשט הדברים, הציווי בא כדי למנוע דחק ומהומה בשלושת הרגלים, כאשר המון עם מתאסף אל בית המקדש. אך יש כוונה מעבר לכך. ע"פ היעב"ץ, כאשר אתה עולה אל המקדש בשלושת הרגלים, כל מגמתך היא לכונן את התודעה שלך, ובהתרגשות גדולה אתה בא להתפעל מן הזהירות ומן הזריזות שבעבודת המקדש, כולך כמה ומצפה לראות את המקום ואת הנעשה בו. אם תכנס ותצא מאותו השער, אתה עלול להתרגל ולהתייחס לשער הזה כאל שער ביתך. וכן אפלטון אמר: "ההרגל - שלטון", ההרגל בסופו של דבר שולט על האדם וגורם לאדם לעשות את הדברים כמצוות אנשים מלומדה. על כן, טוב ונכון הוא שאדם הבא ברגלים אל המקדש - יכנס משער אחד ויצא מן השער שכנגדו.