פרק מ"ח: ושם העיר מיום ה' שמה

המשפט האחרון בספר יחזקאל הוא: "ושם העיר מיום ה' שמה" (יחזקאל מ"ח, לה). יחזקאל פתח את הספר במעשה מרכבה, לאחר מכן ראה איך באופן הדרגתי השכינה עוזבת ויורדת לבבל, את החרבן הגדול. והנה, בסוף הספר יחזקאל זוכה לראות את התמונה הגדולה - ירושלים בנויה ויש בה שערים לכל השבטים - כולם מרגישים בה "בבית", ושם העיר הוא "ה' שמה". רש"י אומר לנו כי זהו שמה המקורי של ירושלים, מאותו היום שבו עקד אברהם את יצחק בהר המוריה וקרא למקום: "ה' יראה". פירוש אחר הוא ששם העיר יהיה לעתיד - מיום בניינה ולהלן - "ה' שמה", העיר שבה שוכן ה' לעולמי עד. אם כן, סיומו של הספר מעיד על יחזקאל שהוא אכן "בומבה של נביא", הוא מסיים בתקווה, בבית בנוי ומתוקן ובשם ה' השוכן על ישראל.