פרק קי"ח: אנא ה' הושיעה נא, אנא ה' הצליחה נא

פרק קי"ח כפי שנמצא בידינו פותח ומסיים בפסוק: "הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (תהילים קי"ח, א), זאת על אף שישנן מסורות המחלקות את פרקנו לארבע פרקים (כך למשל בפירושו של המאירי). יש במסגרת זו הודאה לאורכו של תהליך שלם, תהליך שתחילתו במיצר וסופו במרחב.

העבר, הווה והעתיד משמשים בפרק זה בערבוביא. וכך, מתאר תחילה המשורר את שעשו לו הגויים בעבר: "כָּל גּוֹיִם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי גַם סְבָבוּנִי בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם. סַבּוּנִי כִדְבוֹרִים דֹּעֲכוּ כְּאֵשׁ קוֹצִים בְּשֵׁם ה' כִּי אֲמִילַם" (שם, י-יב). לאחר מכן עובר להווה: "פִּתְחוּ לִי שַׁעֲרֵי צֶדֶק אָבֹא בָם אוֹדֶה יָהּ, זֶה הַשַּׁעַר לַה' צַדִּיקִים יָבֹאוּ בוֹ. אוֹדְךָ כִּי עֲנִיתָנִי וַתְּהִי לִי לִישׁוּעָה. אֶבֶן מָאֲסוּ הַבּוֹנִים, הָיְתָה לְרֹאשׁ פִּנָּה. מֵאֵת ה' הָיְתָה זֹּאת הִיא נִפְלָאת בְּעֵינֵינוּ. זֶה הַיּוֹם עָשָׂה ה' נָגִילָה וְנִשְׂמְחָה בוֹ" (שם, יט-כד). ולבסוף עובר לעתיד: "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא. בָּרוּךְ הַבָּא בְּשֵׁם ה' בֵּרַכְנוּכֶם מִבֵּית ה'. אֵל ה' וַיָּאֶר לָנוּ אִסְרוּ חַג בַּעֲבֹתִים עַד קַרְנוֹת הַמִּזְבֵּחַ. אֵלִי אַתָּה וְאוֹדֶךָּ אֱלֹהַי אֲרוֹמְמֶךָּ. הוֹדוּ לַה' כִּי טוֹב כִּי לְעוֹלָם חַסְדּוֹ" (שם, כה-כט).

בחג הסוכות, אנו מנענעים את הלולב ב"הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו", וכן ב"אנא ה' הושיעה נא", אך איננו מנענעים ב"אנא ה' הצליחה נא". טעם לדבר מצאנו בסיפור שהיה אצל מרן הרב קוק. לפני חדרו של הרב אברהם יצחק הכהן קוק חיכו שני אנשים. הראשון נכנס ואמר לרב שהוא מוכרח לצאת לחו"ל, שכן אין לו פרנסה ואין לו משפחה בארץ. אמר לו הרב קוק: הקב"ה יצליח את דרכך, לך באשר תלך. נכנס השני ואמר לרב שעסקיו שבארץ אינם נושאים פרי והוא מבקש את ברכתו לעזוב את הארץ לארצות הברית. אמר לו הרב: אסור לך לצאת מן הארץ! תמה האיש על כך, שכן רגע לפני כן ברך הרב את חברו והתיר לו לצאת מן הארץ. הסביר לו הרב: כאשר אנו מבקשים מה' ישועה - דבר שהוא בהול ודחוף, אנו מנענעים את הלולב, נעים ונדים ברחבי העולם בשביל קיום החיים. אך בשביל בקשת הצלחה בלבד, אין מנענעים את הלולב, בשביל בקשת רווח ומותרות, אסור לצאת מן הארץ.

דוד המלך מסמיך את בקשת ההצלחה לבקשת הישועה: "אָנָּא ה' הוֹשִׁיעָה נָּא, אָנָּא ה' הַצְלִיחָה נָּא" (שם, כה). אפשר לומר שבכך שהוא מבקש על הישועה בהווה ועל ההצלחה וההטבה בעתיד, ולכן את פסוקים אלו אומרים אחינו הספרדים במוצאי שבת בזמן ההבדלה, כאשר הם מפרטים את בקשת ההצלחה בתחומים שונים: הצליח דרכנו, הצליח לימודנו, הצליח פרנסתנו, הצליח חיילנו, מדינתנו וכו'. יהי רצון שנזכה לכך.